מה"ש, 2019.

האינסטליישן מורכב מגוף פרוק של אובייקטים פיסוליים ומייצבי וידאו. עבודות הוידאו הפזורות מזכירות לצופה כי כל הפועל סביבו קיים בעולמו היומיומי הזניח ומציגות ברפטטיביות טקסים מקומיים לגירוש עין הרע.

יציקות הפוליאסטר ופסלי העץ רדי-מייד בונים מחדש את החלל הפנימי ורוקמים התרחשות קיומית מוחלטת. כיסא הלידה הינו רפליקה לא מדויקת של כיסא הלידה הראשון אשר היה צפוף וצר ופעמים רבות אף שימש לצורך טיפולי הפלות. הכיסא בנוי מקרשים משומשים אשר הגיעו מאתרי בניה ונבנה במסמרי עץ בלבד ללא דבק או מקדחים במטרה להבין כיצד היה נראה כיסא כזה במציאות שמאחורי הציורים המייצגים.
מכונת הכביסה, גם היא רפליקה קלוקלת, קטנותה משחקת תפקיד של פרטיות אל מול המכונה הראשונה אשר הורכבה על חבית יין. בעודה מוצגת ליד הכיסא, המכונה מייצרת בליל אסוציאטיבי של לידה ומוות, של ערבול לשם תחייה.

במזוזות אין מקום לקלף כי הן אינן שייכות לאל אחד, הן מזוזות חילוניות, לכל אדם המאמין בכוחותיו של הטבע , בקדושתו של הקיום ובכוחה של האנרגיה הטמונה בנו, כך בכל מזוזה טמונים צמחי מרפא ורגיעה.

הדג כמבטל עין רע מגיע בתרבות שלנו תמיד בזוגות לשם ברכת הפריון. הדגים בעבודה מוצגים כיחידים בתוך רוב, להבדיל ממזלם הטוב בטבע בו הם שוחים מתחת למים המגנים עליהם מעין הרע, אנו דגים אותם מיבשים אותם ותולים אותם בכדי לשפר את מזלנו הטוב.

מקור האמונה בפרסה רחוק ולא חד משמעי, לראייתי הרבה מכוחה הגיע מיוקרתו של הברזל המחושל ומהחלופה התכופה שבמוצר, קישוט לשם שימור שינק לתוכו אמונות מכל המבקש לתת. החומר הפלסטי מוריד ממעמדה של הפרסה, בנוסף לזהותם התבניתית המבדילה אותן מאחיותיהן המותאמות אישית.

היחס לאמונות תפלות הנד בין בוז ליראה משקף את הדרך של כל אחד לפצות על חוסר פנימי בעזרים חיצוניים ואת מערכות היחסים האינטנסיביות הנרקמות אל מול חפצים אלו.

  • Facebook
  • Instagram